בעקבות מהפכת פצלי הגז בצפון אמריקה הפכו חברות ה'מידסטרים' המפעילות צינורות גז ומתקנים לעיבוד גז למבוקשות. הרכישה של חברת 'אל פאסו' על ידי 'קינדר מורגן' תמורת 38 מיליארד דולר משקפת את מגמת הרכישות והמיזוגים בתעשייה.
תפוקת
פצלי הגז של ארה"ב
גדלה זה למעלה מעשור והחברות משקיעות
עשרות מיליארדי דולר בזכויות קידוח בשטחים
מבטיחים,
אך למרות זאת עדיין
קיימים ספקות אם מהפכת הגז הטבעי של צפון
אמריקה היא ממשית ובת קיימא.
ריץ'
קינדר,
יזם הנפט והגז המחזיק
ב-
31% ממניות 'קינדר
מורגן',
מהמר שתפוקת הגז
האמריקאית תמשיך לצמוח,
ומבקש לרכוש את חברת
הגז 'אל
פאסו'
תמורת 38
מיליארד דולר.
העסקה
עליה הודיעו שני הצדדים באוקטובר,
היא הגדולה ביותר
בתעשיית האנרגיה בארה"ב
מאז נרכשה XTO
על ידי 'אקסון-מוביל'
תמורת 41
מיליארד דולר ב-
2009, ולפי 'דילוג'יק'
היא משקפת את המגמה
של רכישות ומיזוגים בתעשיית הנפט והגז.
הפקת
פצלי הגז שקודם לכן לא הייתה כלכלית הפכה
בעקבות התקדמות הטכנולוגיה לכלכלית.
השבירה ההידראולית
והקידוח האופקי עיצבו מחדש את נוף האנרגיה
בצפון אמריקה.
ראשית
היו אלה החברות ממגזר החיפושים וההפקה,
כמו XTO,
שבבעלותן מאגרי נפט
וגז או מקורות פוטנציאליים,
שהפכו למבוקשות.
כיום,
העניין בחברות אלו
עדיין רב,
אך תשומת הלב של הקונים
פונה גם לכיוון מגזר הביניים,
קרי,
עסקי העיבוד וההזרמה
בצינורות,
שיפיקו תועלת ברגע
שהמאגרים יהפכו לעתודות הניתנות להפקה.
לפני
עסקת 'קינדר
מורגן'-
'אל פאסו'
ביוני,
התקבלה הצעת רכישה
בהיקף של 7.9
מיליארד דולר מ'אנרג'י
טרנספר פרטנרס'
ל'סאותרן
יוניון',
גם היא חברת צנרת,
שחוזרה גם על ידי
'וויליאמס',
שהגישה הצעת רכישה אך
מאז נשרה מהמרוץ.
'אנרג'י
טרנספר'
מכרה באוקטובר את עסקי
הפרופן שלה ל'אמרי-גז'
תמורת 2.9
מיליארד דולר.
חברות
ה,מידסטרים'
כ'אל
פאסו'
הן אטרקטיביות בזמן
של חוסר יציבות ותנודתיות:
הרווחיות שלהן יציבה
יחסית,
הן בדרך כלל תחת פיקוח
והכנסותיהן נובעות מדמי ההזרמה המשולמים
תמורת השימוש בצינורות שלהן.
הן בעלות צמיחה
פוטנציאלית כתוצאה מההשקעה הגבוהה בעיבוד
והזרמת גז,
שהשוק יזדקק לה כאשר
ייפתחו שטחים חדשים להפקת פצלי גז.
'האיגוד
הבין מדינתי לגז טבעי באמריקה'
(INGAA) פרסם תחזיות לפיהן
יידרשו עד 2035
השקעות בהיקף של 205
מיליארד דולר בצינורות
גז חדשים ובמתקני עיבוד (בדולרים
של 2010),
וסכום נוסף של 46
מיליארד דולר בצינורות
חדשים לנפט ולנוזלים אחרים,
על מנת לענות על הגידול
הצפוי בתפוקה ובביקוש.
לפי
התחזית תצטרך התעשייה להשקיע 10
מיליארד דולר בשנה
בממוצע,
מתוכם כ-
3.9 מיליארד דולר
בצינורות הזרמת גז ארוכים.
מרק רוט,
אנליסט ב-
KBC, שביוסטון,
סבור שהצורך בהשקעות
יוצר לחץ לעסקות נוספות.
"חייב לקרות תהליך
של מיזוג",
הוא אומר,
"אתה זקוק ליתרונות
כלכלת הגודל כדי להפוך את ההשקעה במערכות
חדשות לאיסוף גז ובצינורות להזרמתו ליעילה
יותר ואת זה אתה משיג באמצעות תהליך של
האחדת פעילויות".
הן
'קינדר
מורגן'
והן 'אל
פאסו'
מפעילות מערכת צינורות
להזרמת גז טבעי,
אך זו של 'אל
פאסו'
גדולה יותר.
'אל פאסו'
מפעילה או שהיא בעלת
עניין צינורות גז באורך של כ-
69,200 ק"מ,
בהשוואה ל-
38,000 ק"מ
של 'קינדר
מורגן'.
באמצעות
הרכישה של 'אל
פאסו',
מפעילת מערכת צינורות
הגז הטבעי הגדולה ביותר בצפון אמריקה,
מציבה 'קינדר
מורגן'
את עצמה בעמדה מצוינת
לביצוע השקעות אלו,
עם נוכחות בכל האזורים
העיקריים שבהם צפויה הפקת הגז לגדול,
כולל מאגר פצלי הגז
'מרסלוס'
בפנסילבניה,
ומאגרי פצלי הגז
'יוטיקה'
בפנסילבניה ובאוהיו,
ו'היינסוויל',
שבלואיזיאנה.
