חפש
ISRAELI INSTITUTE OF ENERGY AND ENVIRONMENT
המכון הישראלי לאנרגיה ולסביבה
 
הימורים בקופנהגן

בסוף 2009 יתכנסו נציגים מ - 200 מדינות בקופנהגן בניסיון לגבש הסכם גלובלי למניעת שינויי האקלים. חילוקי דעות בין המדינות המתפתחות לבין המדינות המתועשות, ובין המדינות המתועשות לבין עצמן מבטיחים משחק פוקר דיפלומטי עם הימורים גבוהים.  

 

מתווה קופנהגן, כהמשך ישיר לפרוטוקול קיוטו, יהיה אולי הניסיון הרציני האחרון לעצירת התחממות כדור הארץ. דיפלומטיה של הליכה על הסף היא בלתי נמנעת, אך יש בה סיכון.

 

הארגונים הירוקים תולים תקווה בברק אובמה, שהצהיר על כוונתו להפוך את ארה"ב למובילה בתחום הפחתת פליטות הפחמן, אולם ייתכן שהמאמץ המדיני יסוכל על ידי  התנגדות מבית, או על ידי  סירובן של סין והודו להפחית את הפליטות בתחומן כל עוד כלכלתן מתפתחת.

 

בפגישות מקדימות לוועידה לא הושגה הסכמה וספק אם תושג גם בדצמבר השנה. לדברי בוב ווטסון, המדען הראשי של המשרד הבריטי להגנת הסביבה, תולים ציפיות גבוהות מדי בוועידת קופנהגן, וסביר להניח כי 'מהוועידה לא תצא המילה האחרונה' ותהיה ועידת המשך.

 

בכמה מדינות שינה המשבר הכלכלי את סדרי העדיפויות, שיבש תחזיות לגידול בפליטות והפך את השקעה באנרגיות מתחדשות למותרות בעיני חלק מהן. למרות זאת ולנוכח גידול שנתי של 3% בפליטות העולמיות, קיימת הסכמה פוליטית ומדעית כי נדרשת פעולה נמרצת.

 

ארה"ב מצטרפת

 הילארי קלינטון, מזכירת המדינה של ארה"ב, תיארה את ההתחממות הגלובלית כאתגר המרכזי הגדול הניצב בפני הקהילה הבינלאומית, וציינה כי ארה"ב תפצה על הזמן שאבד באמצעות פעילות לאומית ובינלאומית.

 

ועידת קופנהגן היא האחרונה בסדרה של מפגשי האו"ם, שהחלו בועידת כדור הארץ בריו דה ז'נרו ב- 1992. כעבור 5 שנים נפגשו מנהיגי העולם בקיוטו, שביפן, ונעשה ניסיון רציני ראשון להסדיר את הגורם להתחממות הגלובלית  -  גזי החממה.

 

המדינות העשירות הסכימו לקבוע יעדי הפחתה לפליטות פחמן, אך למדינות המתפתחות ויתרו. סין שתופסת כעת את מקום ארה"ב כפולטת פחמן דו חמצני ((CO2 הגדולה ביותר היא אחת מהמדינות שאינן  מחויבות ליעדי הפחתה.

 

ארה"ב חתמה על פרוטוקול קיוטו בתקופת ממשל ביל קלינטון, אך לא אישררה אותו בשל התנגדות הקונגרס להסכם שאינו מחייב את סין, ושאינו משרת את האינטרסים הכלכליים של ארה"ב. ג'ורג בוש, ממתנגדי הסדרת גזי החממה ראה בפרוטוקול קיוטו "הסכם פגום".

 

הממשל החדש הפך את מדיניות בוש ואותת למחוקקים על נחישותו ליזום פעולות לצמצום הפליטות, גם מבלי לקבל את תמיכת הקונגרס. באפריל הגדיר המשרד להגנת הסביבה האמריקאי (EPA) את הפחמן הדו חמצני (CO2) כגז מסוכן לבריאות הציבור, ובכך ניתנה לראשונה גושפנקא להסדרת נושא גזי החממה במסגרת החוק הקיים.

 

הצעד הזה התפרש כניסיון של הבית הלבן ללחוץ על הקונגרס להעביר חקיקה סביבתית מקיפה, שתכלול גם את שיטת הסחר בפליטות(cap & trade system)   בדומה למנגנון של האיחוד האירופי. מזהמים יוכלו לעמוד בדרישות אם יפחיתו בפועל את הפליטות, או  באמצעות רכישת נקודות זכות ממי שעומדים בדרישות ההיתר.

 

הצעד של משרד הסביבה האמריקאי התפרש גם כמחווה דיפלומטית לקראת ועידת קופנהגן. ארה"ב מעוניינת להציג בפני העולם דוגמה אישית, ומקווה לשכנע את המדינות המתועשות המתפתחות, בעיקר את הודו וסין, לפעול לצמצום הפליטות בתחומן.

 

ארה"ב ומדינות האיחוד האירופי נמנעו עד עתה מלהציע הצעות מוגדרות למדינות המתפתחות, תמורת הסכמתן לקיצוץ בפליטותיהן. התחיבות המדינות העשירות לפצות את המדינות המתפתחות באמצעות מימון פיתוח טכנולוגיות ותשתיות חדשות לא מתממשת.   האיחוד האירופי נסוג מהתחייבות שניתנה ב- 2007 לתרום 30 מיליארד יורו (41 מיליארד דולר) בכל שנה למדינות מתפתחות שיפעלו לצמצום הפליטות בתחומן.

 

דיפלומטים מערביים מסבירים כי המדינות המערביות אינן יכולות להתחייב באופן פומבי כלפי המדינות המתפתחות בשלב כה מוקדם של המו"מ. לטענת איבו דה בר, פקיד בכיר בצוות לשינוי האקלים של האו"ם, יהיה קשה לקנות את אמון המדינות המתפתחות אם המדינות המפותחות לא יעלו הצעה שתבטא מחויבות אמיתית. הוא הוסיף כי להערכתו יידרש מימון של 5 – 10 מיליארד דולר בשנה להפחתת הפליטות במדינות המתפתחות מ- 2010, ומקסימום 220 מיליארד דולר בשנה מ- 2020. הוצע כי המדינות המפותחות יגייסו את הכספים ממיסוי זכויות הפליטה שייסחרו.

 

סין אותתה על נכונות לבצע פעולות, אך הדגישה כי בנטל צריכות לשאת המדינות המתועשות הותיקות, שיצרו את עיקר הנזק הסביבתי נכון להיום. ארה"ב, אירופה ויפן אינן מקבלות את העמדה הסינית, אולם בכמה מדינות מערביות גוברת האהדה לגישה הסינית.

 

כמה מחקרים אקדמיים מציינים את תופעת 'ייצוא הזיהום' מאירופה למדינות המתפתחות. הניסיון למקד את תשומת הלב למדינות הצרכניות בחלוקת נטל ההפחתה מקבל תמיכה במספר מדינות, באוסטרליה, לדוגמה, נשענת הכלכלה על משאבי טבע והמדינה מואשמת, לדעתה שלא בצדק, בשל הצריכה והפליטות ביתר המדינות בעולם.

 

גם בין המדינות הצרכניות עצמן אין הסכמה. ארה"ב ואירופה חלוקות לגבי שנת הבסיס לחישוב ההפחתה. ארה"ב מעדיפה את 2005, ואילו אירופה את 1990. בינתיים, השחקניות המרכזיות אינן חושפות את הקלפים וקיימת אי ודאות גדולה באשר לפשרות אותן יסכימו לקבל. כשהספיקות הם כה גדולים, הגורם הוודאי היחידי הוא שבוועידת קופנהגן יתנהל משחק פוקר עם  הימורים גבוהים.

(Petroleum Economist, June 2009)

 

המדינות המתפתחות מסרבות

בוועידת 'קבוצת ה- 8', שהתקיימה באיטליה בתחילת יולי, סירבו המדינות המתפתחות בהנהגת סין והודו, להתחייב ליעדי קיצוץ בגזי החממה ב- 2050. אולם נציגים מ- 17 מדינות הנחשבות לפולטות הגזים המזהמים הגדולות בעולם, הסכימו לקבוע יעד המונע התחממות של יותר מ- 3.6 מעלות פרנהייט, והמדינות המתפתחות הסכימו לבצע 'קיצוצים משמעותיים', אך לא מוגדרים, בפליטות. 

 

המבוי הסתום במו"מ על יעדי 2050 משקף את החסם העיקרי להשגת אמנה על שינויי האקלים: המחלוקת בין המדינות המפותחות כארה"ב, אירופה ויפן, מצד אחד, לבין המדינות המתפתחות כסין, הודו, ברזיל ומקסיקו, מהצד האחר.

 

תוצאות המו"מ מדגישות את האתגרים בפניהם ניצב הנשיא, ברק אובמה, שניסה לקדם אמנת אקלים בפגישת הפסגה הראשונה שלו. אם לא יוכל לשכנע את המדינות המתפתחות תהיה האמנה חסרת משמעות.

(New York Times, 9.7.09)

קורסים וימי עיון
רח' חיים לבנון 26, ת.ד. 17081, ת"א 61170 טל : 6414271 - 03 פקס : 6427033 - 03